Dữ liệu người dùng, đánh giá và đề xuất cho sách
Sách được viết bởi Bởi:
This will make you deliciously paranoid. It is one of the many favorite dystopias I have come to love. In fact, I need to reread!! Staring a re-read!
Sách được viết bởi Bởi: Triệu Ngọc Tài
העיסוק בזנות קיים משחר ההיסטוריה אולם רק בשנים האחרונות החלו נשים להיכנס ולחקור באופן שיטתי את המוטיבציה לעיסוק בזנות ואת הפן המהותי של התופעה הזו. עד כניסת נשים לתחום המחקרי הזה, נחקר הנושא ע"י גברים מתוך ראיית טובתו וההגיינה של הגבר. את הספר כתבה ענת גור, לאחר עבודה טיפולית רבת שנים עם נשים המחלימות מהזנות. היא מביאה במהלך הספר ראיונות שביצעה עם נשים שהפסיקו לעבוד בזנות וקטעי ראיונות עם נשים שעבדה איתן. במקביל הספר סוקר ספרות ענפה וחדשנית מה- 10 שנים האחרונות בתחום המחקר של הזנות ובזכותה הזמנתי לי עותק של "משגל" מאת דבורקין ואני מתכננת לקרוא בהקדם את "המין האחר" מאת סימון דה בובאר. - - - התובנה הראשונה שקופצת לעיני הקורא, היא שהתרבות המערבית אינה מטפלת בתופעת הזנות ממניעים של שליטה פוליטית האוכפת את נחיתות הנשים. הזנות היא מנגנון שבו הגבר מקבל זכויות יתר לקנות את גופה של האישה במחיר נקוב <ומכאן הדרך לאונס קצרה שכן, קיים מדרון חלקלק מוסרי המוביל מלקחת בעד מחיר נקוב ובין לקחת ללא מחוות הנימוסין שכרוכה בתשלום>. מדובר בשליטה ע"י אלימות, התעללות, השפלה ודיכוי. רוב הנשים במחקר תיארו את הלקוחות הגבריים לא כמי שבאו לרבל סקס אלא כמי שבאו לקבל תחושת שליטה והכנעה ופורקן לאלימות, סדיזם ופרוורטיות. תובנה נוספת, לא פחות חשובה, העיסוק בזנות אינו רומנטי כפי שהסרט "אישה יפה" מנסה להציג ונשים לא בוחרות לעבוד כזונות בגלל הכסף הקל אלא נדחפות לשם. בפרט עבור הזונות, אין מדובר בכסף קל. רבות מהנחקרות דיברו על הקושי העצום, הבושה וההשפלה שכרוכים בהשגת כסף. בנוסף, כמעט כל הכסף שמקבלת האישה עובר לידי הסרסור <היו שם תיאורים מזעזעים באחד הראיונות של ההתעללות שהזונה עברה אם לא העבירה את הכסף לסרסור>. נשים מעטות שהכסף נשאר ברשותן, הוציאו את הכסף על סמים ועל דברים מתכלים מתוך תחושה שאין מחר <102-106> קיימת נטייה ליפות את המציאות של הזונות העובדות במכוני ליווי או נערות טלפון יוקרתיות. אבל הן לא פחות סובלות מהתעללויות ואלימות ולא פחות חשופות מזונות העובדות בכביש. מחקרים נוכחיים מראים שלעולם מצוקה כלכלית אינה הסיבה הישירה לזנות. חייבים להתקיים גורמים נוספים. ובכלל מחקרים מבחינים בין העולם המערבי <שאני מקווה שהמדינה שלנו נמנית עליו, גם אם בקושי> ובין העולם הלא מערבי שם קיימת מוטיבציה כלכלית גדולה אבל לא היחידה (40). הם גם מראים שרוב הנשים העוסקות בזנות עברו התעללות מינית בילדות או בגיל ההתבגרות. הניצול המיני מאפשר פרה דיספוזיציה לעיסוק בזנות או כפי שהמחברת של הספר מתארת זו "הכשרה" לעיסוק בזנות. מדובר לא רק בשבירת הדימוי העצמי ופיתוח דימוי של "זונה" שנועדה לספק את הצרכים המיניים של הגברים, אלא גם הפנמת תפקיד הקורבן עד כדי הזדהות איתו. מה שמכונה בספרות המקצועית "תסמונת שטוקהולם", שלא מאפשרת לאישה לזהות בין יחסי התעללות, ניצול ודיכוי ובין יחסי אהבה. מה שמפריך את טענת הבחירה במקצוע הזנות הן למעשה 2 עובדות: רוב הנשים העוסקות בזנות החלו לעסוק בכך בגילאים מוקדמים, כך שטענת הבחירה החופשית לא מתקיימת בכלל לגביהן. ילדה בת 12- 13 (לפי נתוני הוועדה לבחינת ניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל- 33) לא יכולה לבחור לעבוד כזונה! גם לא אישה שבעלה מתעלל בה ומכה אותה מכות רצח ואף אחד לא קם לעזרתה. מחקרים בעולם מראים כי רוב העוסקים בזנות מבקשים לעזוב את הזנות אולם הם לכודים בתוכה ללא מוצא. אחד מהגורמים לקושי הוא המילכוד המעגלי שבין סמים וזנות: מעגליות הבלתי ניתנת לשבירה של הצורך להקהות את החושים ואת הכאב הפיזי והנפשי והזנות שמשמשת אמצעי מידי למימון צריכה הסמים. - - - ניתן לקרוא את שם הספר "מופקרות" בהטיה כפולה: מופקרות שיצאו לתרבות רעה, לא מוסריות או בקצרה זונות או לחילופין מופקרות, נשים שננטשו ונזנחו ע"י החברה להילחם את מלחמתן הכואבת בניצול, הרס שיטתי ואלימות תוך שאף רשות של המדינה אינה מושטיה להן יד ומסייעת בידן לצאת מהבור העמוק שבו הן שקועות. ואני מדברת על שני שלבים: האחד להוציא ולשקם את הנשים האלה מהזנות והסמים שבהם הן שקועות. לתת להן אופק אמיתי, תעסוקה, אפשרות להתפרנס בכבוד תוך מיגור נגע הסמים הפושה במדינתנו. ובמקביל להציל את אותן הנשים מקטנות. להציל אותן מגדילה בתנאים שיכשירו אותן לעבודה בזנות. אחת השאלות שעולה בחריפות מהספר היא היכן רשויות החוק והרווחה? למה לא נעשות פעולות איתור וגילוי של בנות המועדות לפורענות? הרי ידועים המרכזים של הילדות האלה שבורחות מהבית ונופלות טרף קל לסרסורים. למה המדינה לא משקיעה משאביה באיתור בנות שבורחות מהבית בגילאים צעירים ושיקומן במוסדות או במקומות שיתנו להן אופק והשכלה לחיים בריאים יותר? האם זו חוכמה להוציא ילדה למשפחת אומנה כאשר האב של אותה משפחה יתעלל בה? או הדוד יתעלל בה? הספר משרטט כישלון מערכתי מתמשך של אי זיהוי כראוי של ההתעללות והאלימות במועדה ואי טיפול בה כראוי. השאלה השניה שעולה בחריפות היכן האם בכל הסיפור הזה של ההתעללות? מהסיפורים שמובאים בספר, נראה שהאם מקבלת תפקיד פאסיבי או לחילופין מתכחשת לבת שלה ולהתעללות שהיא עוברת ע"י האב. אני מתביישת וכועסת על החברה שאני חייה בה. חברה עאלק נאורה, עאלק דוגלת בשוויון נשים אבל מאידך לא משקיעה עשירית ממה שצריך להשקיע!! כדי למגר את התופעות של סחר בנשים, זנות, אלימות וסמים. חברה פטריאכלית, שבתירוצים עלובים כמו "הן בחרו בזה כי יש בזנות כסף קל" מספקת עינוגים וסיפוקים פרוורטים וסוטים לגברים מכל שכבות האוכלוסיה. החל מבעלי ממון ההולכים לנערות ליווי במכונים ועד לשכבות הנמוכות. איזה גבר רוצה לשכב עם אישה שעשרות גברים עשו בה את מעשיהם כי הוא צריך סיפוק מיני? זה מבחיל אותי רק לחשוב על זה. רק גבר שרוצה להוכיח את שליטתו ולהתנער מהמחוייבות למערכת יחסים מוסדרת וליחסי מין נורמטיביים. אני כועסת מהגילויים המזעזעים של האלימות שאינה מטופלת כראוי ע"י רשויות החוק ובתי המשפט. ההתכחשות של גורמי החוק השונים לזכויות של הזונות, כאשר הן מתלוננות על אונס ושוד, צועקת לשמים. באחד בפרקים מתארת אחת הזונות כיצד השוטרים צופים בה טרם הם מבצעים את המעצר, מעין תאטרון פורנוגרפי. הן מאבדות את הזכויות הבסיסיות שלהן כפרט מהחברה, הזכות להגנה על קניינן וגופן. לאף אחת לא מגיע לחיות כמו חייה זרוקה ומוכה. לאף אחת ואחד!! אני כועסת על האמהות האלה שנטשו את הבנות שלהן. על האמהות הזונות שגם מגדלות לפעמים דור עתיד שיעסוק בזנות וסמים . ושלא תשלו את עצמכם שבמכוני ליווי הנשים האלה לא נתקלות באלימות. גם אני הייתי באשליה שמיסוד הזנות יקטין את האלימות נגד הנשים האלה ואת הסיכון שלהן. אבל הספר מביא נתונים די מזעזעים שהאלימות הקשה אופיינית לכל סוגי הזנות. נשים העוסקות בזנות מתנסות באונס אחת לשבוע!! (43) פשוט נורא. הטיפול בזנות הוא המראה של החברה שבה אנחנו חיים. מראה של אלימות, אכזריות, אופורטוניסטיות, דיכוי תוך ניצול גס והתעללות. אני לא אופטימית ודבילית עד כדי כך שאני אאמין שמחר בבוקר יהיה ניתן לבטל את המוסד של הזנות. אבל המדינה ורשויותיה חייבות להתגייס למען אותן נשים. בתחשיב הסופי זה הרבה יותר כלכלי להשקיע באיתור ילדות מועדות לפורענות ובשיקום זונות מאשר המצב הנוכחי. המיתוסים האלה שהספר מטפל בהם כל כך מושרשים בנו, שיקח לדעתי עשרות שנים של הסברה בבתי ספר מהכיתות הנמוכות ועד הגבוהות כדי למגר את נגע האלימות, האונס והשימוש בגוף האישה לסיפוק צרכיו של הגבר. ספר כואב ומכעיס לפרקים, מעלה תובנות רבות על החברה שבה אנו חיים. ספר חובה לכל אישה וגבר שאכפת להם.
Should be required reading in high school and college.
I liked this little graphic novel much better than The Three Incestuous Sisters. It's about a girl who turns into a moth and takes Napoleon Bonaparte as a lover, with a cat named Maurice resulting from the union. And said girl never wears a shirt. Audrey Niffenegger's talents lie across a wide spectrum, and I am eager to see what she does next.
Good but WAY overrated!!!!!!
Sách được viết bởi Bởi: Trần Hương Bình
My dear departed aunt gave me this book one Christmas nearly a decade ago. And since then, I haven't viewed cuisine in quite the same way ... much less Chinese cuisine. Reading Foo's descriptions of her food's origins taught me that each cook's repertoire and product really exist as the end result of their culinary journey. (I was young and naive then, forgive me.) Foo's dishes are precisely the result of her journey, and I commend her for placing that fact squarely in her book. To talk of or deride a cook's food as bastardized is to overlook the possibilities of food preparation and the origins of some the most loved dishes the world over. After all, the heavenly Trinidadian pelau wouldn't exist without the engenuity to mix Chinese, Spanish and Indian techniques and ingredients. Now for the food. I truly adore her vegetable preparations. The green beans w dried shrimp, eggplant "salsa" and daikon with brussel sprouts and dried scallop have become regulars in my reportoire. They also tend to be inexpensive and satisfying. The orange beef with sundried tomatoes is a knockout. Also worth adoring is her version of scallion pancakes; they trump the highly oily and gelatinous versions found in even the best of Chinese restaurants. My only quibble is that if followed to a T, a few of the recipes can become too oily despite Foo's own concern to make light dishes. Also, the directions for Shanghai vegetable rice cooks the rice too quickly leaving it soggy and undercooked. But despite this, most of the recipes are easily adjusted to one's own tastes and locked into memory. Take a chance on this book if you are willing to explore a lighter, less corn syrup laden direction American-Chinese food can take. It'll be a tasty journey.
Sách được viết bởi Bởi: Hoàng Bội Giai
I remember this being exremely addictive. It was very easy to read with short or sharp chapters that persuaded me to read 'just another one' before putting it down per session. It promised to be a debut that delivered and didn't let me down.
Sách được viết bởi Bởi: Ajahn Brahm
Oriana's review from January 2011 pretty much says all that can be said about this book's intensity and the way it will make you feel. Wow! You won't put it down. You will burn through it all in one night and feel awakened, outraged, and ready to buy copies for your smarter and more conscientious friends. Here's what I liked best: You know that mental block you experience when you read about "government crackdowns" and "purges" and "persecutions" in bland mainstream news coverage? You know that vague sense of unease that such polite and evasive words create, that sense that you're not getting the full story? You will not have that underwhelming reaction with this book. The men and women interviewed here speak clearly and directly of their lives under the elderly sociopath Robert Mugabe's regime, creating the kind of immediacy and honesty that's absent in a lot of history or political science books. I attribute that equally to the compelling subject matter and to the great editors and interviewers who clearly researched the hell out of their subject (the appendices will quickly get you up to date on Zimbabwe). While the details in some of the stories may appall you, at no point will you catch a whiff of voyeurism. This is journalism with a purpose; it's enough to make the jaded not only care about the rest of the world, but acknowledge that's okay to care.
Sách được viết bởi Bởi: VL - COMP (Tổng Hợp Và Biên Soạn)
dirty secret: my love of spiritual self-help books. this is one of the better ones out there. utterly predictable but ever-so soothing.
A wonderful story, Thank you to Shirin Ebadi for continuing to bring awareness to the tragic recent history of Iran. I agree to the posts that there should be 'more' in this novel, but Ebadi's role is as an activist to bring about change and a more hopeful future in a still repressive society.
Người dùng coi những cuốn sách này là thú vị nhất trong năm 2017-2018, ban biên tập của cổng thông tin "Thư viện Sách hướng dẫn" khuyến cáo rằng tất cả các độc giả sẽ làm quen với văn học này.